פסק-דין בתיק עמ"ה 8013/04

מהות הערעורים

1.         לפניי שלושה ערעורים מאוחדים העוסקים בשומות שהוצאו למערער לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן- " הפקודה") בגין עסקאות במקרקעין.

הערעור בתיק עמ"ה 8013/04 עוסק בשומה שיצאה לשנת 1998, ועניינה מכירה של מחצית מנכס מקרקעין בצומת גולדה מאיר (כביש בגין) ב ירושלים (הידוע כגוש 30239 חלקה 2 וכגוש 30237 חלק מחלקות 2 ו- 3) (להלן: " מקרקעי גולדה"). לטענת המערער, לא היה בעל הזכויות במקרקעי גולדה וודאי שלא מכרם, ולכן יש לבטל את השומה.

הערעור בעמ"ה 9049/05 עוסק בעסקה למכירת מקרקעין (הידועים כגוש 30230 חלקות 28, 27, 22, 21) המצויים בשכונת גבעת שאול בירושלים (להלן: " מקרקעי גבעת שאול"). המערער טען, כי יש לבטל את השומה מאחר שמדובר בעסקה הנתונה לשומת מס-שבח ומהטעם, שנגרם לו נזק ראייתי על ידי פקיד השומה שאיבד מסמכים שתיעדו את הוצאותיו המוכרות בהשבחת המקרקעין.

הערעור בעמ"ה 109/08 עוסק בהחלטה המשיב לפתוח את השומה לשנים            1992-1993 ולהגדיל את שומת המס של המערער לאותן שנים, וזאת בהתייחס למכירת מקרקעין בישוב בני-עיש (חלקות 5 ו- 25 בגוש 486) (להלן: " מקרקעי בני עיש") הפתיחה התרחשה בעקבות מידע שנכלל ב" גילוי מרצון" שנמסר על ידי אח המערער אריה גולובנציץ'. המערער טען, כי פתיחת השומה נעשתה בחוסר סמכות וכי לא היה ביד המשיב להישען על המידע שמסר האח אריה לפיו גם הוא היה הבעלים של הקרקע, כאשר לגרסת המערער קיבל את הקרקע במתנה מאח אחר, ששמו שלמה.

עמ"ה 8013/04 "מקרקעי גולדה"

טענות הצדדים

2.         השומה שהוצאה בעניין זה מייחסת למערער מכירה של מחצית ממקרקעי גולדה. כאמור, בערעור הכחיש המערער זכויות בעלות במקרקעין אלו וטען, כי רק אחיו אריה היה הבעלים של מלוא הזכויות באותם מקרקעין. יתר על-כן, המערער נשען כעל מעשה בית דין על פסק הדין שניתן בו"ע (י-ם) 2015/01, 5031/02 אריה גולובנציץ' נ. מנהל מיסוי מקרקעין שבו לדבריו נקבע, תוך אימוץ טענות רשויות המס, כי האח אריה הוא הבעלים ה יחיד של המקרקעין. כמו-כן, לאחר שהוגש ערעור על פסק-דין זה, הגיעו האח אריה ורשויות המס (מנהל מיסוי מקרקעין) להסכם פשרה שבגדרו נקבע כי האח ישלם את מלוא המס (100%) החל על העסקה הנדונה (להלן: " הסכם הפשרה"). לשיטת המערער די בפסק-הדין האמור (וברי שבהסכם הפשרה) כדי להביא למסקנה, שהבעלים האמתי וכך הנישום האמתי בגין מכירת מקרקעי גולדה הוא אחיו אריה.

3.         יתר על-כן, המערער הדגיש כי במקביל לשומה שהוציא לו המשיב הוצאה גם לאח אריה שומה לפיה על אחיו לשלם את המס על מקרקעי גולדה בשלמותם, ועמדת פקיד השומה באותה שומה לפיה על האח לשלם את מלוא המס התקבלה בפסק-הדין שניתן על-ידי בעמ"ה 8025/04 אריה גולובנציץ' נ. פקיד השומה (מסים), בערעורו של האח.

4.         באי-כוח המערער הוסיפו, כי כאשר בנמצא נישום המסכים לכך שהוא מי שמכר את מלוא הזכויות במקרקעין ורשויות המס מחזיקות באותה עמדה ומבקשות לגבות ממנו את מלוא המס הנדרש, אין כל מקום לקיומה של שומת מס נוספת (שהיא גם מצטברת), ביחס לאותה המכירה. עוד נטען, כי התחייבות המשיב שלא לגבות כפל מס, אין בה כדי לרפא את הפגם. על פי הנטען, בבוא פקיד השומה להוציא שומה, עליו להכריע מי הוא הנישום הנכון. הותרת מצב בו פקיד השומה חותר לקיומן של שתי שומות חופפות ומתחרות בידיו, על בסיס תשתית עובדתית הפוכה, " משמעותה יצירה יש מאין של חבות ביחד ולחוד" בתשלום המס, וכפועל יוצא מכך מתן כוח לפקיד השומה לבחור - בלי ביקורת שיפוטית - ממי לגבות את המס. על פי הנטען, אין לייחס לפקיד השומה סמכות מעין זו.

            באי-כוח המערער הדגישו (בסיכומי התשובה), כי במקרה דנן לא הייתה הצדקה הקיימת במקרים מיוחדים להוציא שומה חלופית  -אפשרות הקיימת כאשר הדבר נדרש ואין ברירה אחרת- וכי בכל מקרה על פי הפסיקה היה על המשיב לתעדף שומה אחת על פני השנייה, בעוד שהשומה לעניינו של המערער אף לא הוצגה כלל כשומה חלופית.

5.         לעניין הראיות שעמדו לפני המשיב בנושא מקרקעי גולדה (שהיו בעיקר פסק בורר בין המערער לבין אחיו אריה, תצהיר הדדי עליו חתמו, ומכתב של האח אריה המכיר בבעלותו) ציינו באי-כוח המערער בסיכומי התשובה, כי פסק הבורר אינו מלמד שלמערער זכויות קנייניות במקרקעי גולדה, אלא לכל היותר זכויות אובליגטוריות לגביהם. כמו-כן, לדבריהם האמור במכתב של אריה למערער מיום 1.1.99 (נספח 14א לתצהיר ירושלמי) בו הצהיר אריה, כי המערער שותף במחצית הזכויות במקרקעי גולדה, כוונתו הייתה אך ורק לזכויות אובליגטוריות כספיות (IN PERSONAM) כחלק מההסדרים שגובשו בין האחים ביום 1.1.99 ואין מדובר בזכויות קנייניות, כעולה מהעובדה שממילא אז " כבר נמכרו המקרקעין לטובת עיריית ירושלים". כך בתצהיר ההדדי הנזכר מאותו, יום באה חלוקה קניינית של הרכוש, ועובדה היא שמקרקעי גולדה לא נזכרים בה. לדבריהם, גם בתצהיר שהגיש המערער לבית המשפט לענייני משפחה הובהר במפורש, כי למערער ולאריה זכויות אובליגטוריות, שמכוחן הם עתידים לזכות בבעלות בנכסים שונים.

6.         לעניין בעלות המערער על "מקרקעי גולדה" נשען המשיב על שורת ראיות. כך (כעולה מתצהיר אייל ירושלמי מטעם המשיב, והמסמכים שצורפו לו), שני האחים חתמו ביום 1.1.99 על תצהיר המתייחס לגבי שורת נכסי מקרקעין (ובכללם מקרקעי גולדה), כי לשניהם זכויות שוות בהם (להלן: " התצהיר ההדדי") (נספח 15 לתצהיר ירושלמי). כמו-כן, ניתן פסק בורר בבוררות שבין המערער לבין אחיו אריה, על ידי אחיהם אהרן גולובנציץ' (נספח 17 לתצהיר ירושלמי) וממנו עולה, כי לפני הבורר עמדה הודעת האח אריה המלמדת, כי  אף שהמקרקעין רשומים על שם האח אריה בלבד, המערער זכאי לקבל מחצית (50%) מן התמורה המתקבלת מ עיריית ירושלים בגין מקרקעין אלו. כמו-כן, במכתב של אריה למערער מיום 1.1.99 שנחתם לפני עו"ד אריה יעקב (נספח 14 לתצהיר ירושלמי), אישר אריה באופן ישיר לגבי מקרקעי גולדה -

" הנך שותף במחצית בכל הזכויות במקרקעין בגוש 30239... הרשומים על שמי בלשכת רישום המקרקעין ... לאחר תשלום כל המסים על קרקע זו בגין העברתה לעירייה תחולק היתרה שתישאר מחצית לכל אחד מאתנו...".

עוד הדגיש בא-כוח המשיב, כי המערער טען בהליכים אחרים שניהל מול אריה כי רישום בעלות המקרקעין הוסדר בין היתר במסגרת ההצהרה הנ"ל שנתן אריה גם ביחס ל כביש גולדה. כמו-כן, בהליכים המשפטיים שהתקיימו ביחס לפסק הבורר הגן המערער על פסק הבורר והצדיק אותו.

7.         בנסיבות אלו טען בא-כוח המשיב, כי המערער מנוע מלטעון כנגד הקביעה שהיה הבעלים של מחצית ממקרקעי גולדה. עוד הדגיש בא-כוח המשיב, כי המערער טען בעדותו לפניי כי פסק הבוררות בוטל בהסכם פשרה אליו הגיעו הוא ואחיו אריה ואולם, התנגד בכל תוקף להגיש כראיה את הסכם הפשרה, ובכך מנע את הצגת הראיה, וחיזק את טענת המשיב.

8.         בא-כוח המשיב גם הפנה לראיות המלמדות, כי המערער היה שותף בהליכים שהתקיימו מול עיריית ירושלים ומול השמאי המכריע ביחס למקרקעי גולדה, דבר המחזק את עובדת היותו בעל זכויות במקרקעין אלו. עוד הפנה בא-כוח המשיב, לראיות המלמדות כי אריה העביר למערער מחצית מהתמורה ומהרווחים מעסקת גולדה (סעיפים 166-167 לתצהיר ירושלמי). צירוף הראיות הללו מוביל לשיטת המשיב למסקנה אחת ויחידה לפיה, המערער היה הבעלים של מחצית ממקרקעי גולדה.

9.         בהתייחס לטענת המערער הנסמכת על העובדה שלאחיו הוצאה שומת מס שבח בגין מקרקעי גולדה טען בא-כוח המשיב שבפסק הדין שניתן בעניין זה לא מצויה הכרעה לעניין הבעלות במקרקעין, אלא אך ורק הכרעה בשאלה מי הוא בר הפלוגתא מול מיסוי מקרקעין בשומה שהוצאה ל אריה. בא-כוח המשיב הוסיף וטען, כי גם הסכם הפשרה שנחתם, הוא עם מנהל מיסוי מקרקעין, ומהמבוא להסכם עולה במפורש כי ההסכם עוסק בשומות מס-שבח. לכן לא יכול להתעורר ספק כי אינו עוסק בשומות מס הכנסה, או בערעורי מס הכנסה אשר היו תלויים ועומדים בזמן חתימת ההסכם. כמו-כן, ועדת הערר דחתה טענה לפיה יש לבטל את שומות מס-שבח בשל שומות מס הכנסה וציינה, כי " תשלום מס השבח מהווה מקדמה ע"ח מס הכנסה ולא יהא כפל תשלום".

10.       בא-כוח המשיב הוסיף והפנה לפסק הדין שניתן על ידי בעמ"ה 8025/04, שבו נדחו טענות האח אריה לעניין תחולת ההסכם הפשרה האמור עם מנהל מיסוי מקרקעין על הנושאים שעלו באותו  ערעור ונקבע (ס' 8 לפסק-הדין), כי המדובר באגפים נפרדים ועצמאיים של רשות המסים (אגף מיסוי מקרקעין ואגף מס הכנסה) אשר לכל אחד תפקיד משלו. עוד נקבע בפסק דין זה, כי מהסכם הפשרה עולה שאין הוא מבטל את שומות מס ההכנסה ובא תחתן דבר שגם עולה מלשונו הברורה של ההסכם.